קרדיט: ג'ן פיטרסהשעה הייתה שעתיים לפני חצות בערב חג המולד האחרון, והבית שלי היה עדיין. חברתי ישנה בחדר השינה, מותשת לאחר מספר משמרות של 12 שעות כאחות בחדר המיון, והכלב שלנו התכרבל לצידי על ספה הצופה לעץ מנצנץ.
תמיד העדפתי את הרוגע של לילה מאוחר על פני בוקר מוקדם, אז זו לא הייתה סצינה יוצאת דופן. זה היה הזמן ביום בו נהגתי להרהר ולהיות לבד, ורגע בו העיר חשה שקטה. אבל למרות שישבתי בנוחות בין הזוהר החם של הקישוטים שלנו, ידעתי שמשהו חסר.
רציתי את ההורים שלי ואת אחי הקטן.
זה היה מוזר להיות בנפרד מהם בלילה הספציפי הזה בפעם הראשונה בחיי. התגעגעתי לסיפורים שלנו ולארוחות שלנו יחד. התגעגעתי לבדיחות הקורניות של אבי, לרגעים האחים המוזרים שחלקתי עם אחי, ואת הצחוק המדבק של אמי. אז הרמתי את הטלפון.
בזכות הפרש הזמן בין ביתי בסמוך לוושינגטון, די.סי., לבין מקום הורי בסיאטל, הצלחתי להימנע מעוררת דאגה בשיחה מאוחרת בלילה. ופעם שיש לי את ההורים שלי על הקו, היה לי אחי הקטן לעזור להם להפוך את זה לסרטון וידאו כדי שזה ירגיש יותר מיוחד. אחרי שעברנו על השיהוקים הטכניים, ולעגנו לאבא שלי שהוא עדיין משתמש ב- Internet Explorer, סוף סוף נאלצנו להתראות. הנה הם היו, אמי, אבי ואחי בבירור על המסך שלי - פרצופים שלא ראיתי יחד באותו מקום מאז השנה הקודמת.
דיברנו על המסע האחרון של אחי לקובה, על לוחות הזמנים העמוסים שלנו ועל החדשים מלחמת הכוכבים סרט. החלפנו מתכונים ודנו בפוליטיקה. השיחה מילאה אותי בחום, וזה היה בדיוק מה שהיה חסר בלילי. וכשדיברנו, הבנתי שכולם התאספו סביב אי המטבח.
משפחתי החליטה לעבור מוושינגטון, מדינת וושינגטון, לאחר שסיימתי את בית הספר התיכון לפני שמונה שנים, ואני זוכר שהתלבטתי אם יהיה לי מקום שממש הרגיש כמו בית ברגע שהתחלתי ללמוד. גרתי בערך 20 דקות משנת הלימודים הראשונה שלי, אך למרות הקרבה שלי למקום של הורי, לעיתים רחוקות רציתי לבקר. למען האמת, נמנעתי מזה. ברגע שלא היו לי עוד זיכרונות ילדות ושכונה מוכרת לחזור אליהם, היה לי קל יותר לפתוח את עצמי בפני חוויות חדשות במקומות אחרים. לאחר הלימודים עברתי לארבע ערים שונות בארבע שנים, תמיד בחרתי ליצור בית חדש ולא לחזור לזה שלא הרגיש כמו שלי.
אבל לראות את האי המטבח הזה עורר בי תחושת נוסטלגיה שלא ידעתי שהיה שם. מלבן השיש הירוק הכהה יושב במרכז המטבח ומוקף בדרך כלל בכמה שרפרפים נצרים. למרות שיש לי שולחן אוכל בקרבת מקום, זה המקום בו משפחתי בדרך כלל להתכנס לארוחות ושיחות. אי המטבח הוא המקום אליו התחברנו, וראייתו על המסך שלי הזכירה לי כמה זה הפך למקור חיובי עבור משפחתי.
זה אחד הדברים היחידים בבית ההוא שמחזיק המון זיכרונות שמחים עבורי.
שבוע אחרי הצ'אט שלנו למרחקים ארוכים מצאתי את עצמי שם כדי לחגוג את השנה החדשה. הקניטתי את אחי הקטן, עכשיו בבית בקולג 'בעצמו, וסיפרתי סיפורים מביכים שהצחיקו את הורי. אכלנו והתבדחנו יחד. וכשזה נגמר, כמעט בכיתי. למרות שהייתה לי חברה תומכת ואוהבת שחיכתה לי בבית שלנו - וגם הגור המצוברח שלנו - רציתי להישאר. המפגש עם משפחתי במטבח שלנו נתן לי תחושה של המשכיות שנמצאה במחסור בשנים האחרונות.
אני אף פעם לא מתכנן לגור ליד ההורים שלי, אבל אני תוהה מה יידרש לי כדי ליצור תחושה של בית בלעדיהם ואחי. אי המטבח הוא סמל לקשר שלנו, המקום הפיזי בו הייתי רואה אותם שוב אחרי שחזרתי הביתה מלונדון, לוס אנג'לס והחוף המזרחי. זה המקום בו אני יכול להרגיש מחובר לילדותי ומורחק מאחריותי הבוגרת.
אני תמיד אתגעגע להיות קרוב למשפחתי כשחיי ימשיכו לצמוח הרחק מהם. אבל בכל פעם שאני מרגיש געגועים הביתה, אני יכול לחשוב על האי הירוק הזה כנוווה מדבר. זה מקום שאני מקווה לחזור אליו לעתים קרובות, ומקום שאני רוצה ליצור לעצמי.
ג'בארי סמית פרייזר הוא אנליסט מחקר במשרד שיווק לשינוי התנהגות. כיום הוא גר באזור וושינגטון עם חברתו וכלבם אינדי.
