לילך ושיחי פרפרים הם מצרך של גני פרפרים ברוב צפון אמריקה, אך שני סוגים אלה של צמחים אינם זהים. לילך שייך לסוג סירינגה ואילו שיחי פרפרים נובעים מהסוג של בודלג'ה. לצמחים אלה קווי דמיון רבים, אך ישנם הבדלים ברורים ביניהם.
לילך מגיע גם בצורת עץ וגם שיח.הבדלים
שיחי פרפר הם שיחים נשירים ואילו הלילכים הנשירים הם בצורת שיח וגם בעץ. לילך יש קששות קרים יותר מאשר שיחי פרפרים. האחרונים נפטרים לרוב עד היסוד במחלקת החקלאות הצומחת בארצות הברית, בה הם צומחים. על פי מסד הנתונים של אוניברסיטת קונטיקט, מאגרי הצמח של אוניברסיטת קונטיקט. ככלל, הלילכים פורחים באמצע האביב, בעוד שיחי הפרפרים פורחים בקיץ עם מעט פריחה עד הכפור הראשון.
קווי דמיון
שני צמחי הגינון הללו מושכים אליהם פרפרים עם הפרחים הראוותניים, הצבעוניים והריחניים שלהם. שניהם סוגים שאינם ילידים, שמקורם באסיה מיפן, קוריאה וסין. שיחי פרפר ולילך משגשגים באתר שמש מלא, ושניהם עומדים בגיזום, במיוחד לאחר הפריחה. לשניהם מערך רחב של זנים, עם צבעי הפרחים משתנים, תלוי בזן. לפרחים אלה יש גוונים של ורוד, סגול, חום, לבן, סגול, צהוב ואדום.
גאוגרפיה
מרבית שיחי הפרפרים אינם שורדים את החורף באזורים קרים יותר מאזור USDA 5. הרוב גדל בין אזורים 5 ו -9, כולל שיח הפרפרים העלים החלופי (Buddleja alternifolia) ומין המכונה לילך קיץ (B. davidii). חלק משיחי הפרפרים מקבלים אפילו קור נמוך יותר, כמו פופקורן בודדל'ה (B. loritica), המסוגלים להתמודד עם אזורים 8 עד 10, אך אף אחד מהם לא מצונן יותר. מרבית הלילכים עומדים באקלים באזור 3, כולל לילך הנפוץ (Syringa vulgaris), לילך מאייר (S. meyerii) והלילך העץ היפני (S. reticulata).
גודל
יש מבחר רחב בהרבה מבחינת גובה לילך, לעומת שיחי פרפרים. הלילכים בצורת העץ גדלים לגובה של 30 מטר כשחלק ממתחי השיחים, כמו אגינקורט ביוטי, גדלים לגובה 15 מטר. קיימות גם צורות קטנות יותר, כולל בלומרנג, הכלאה גמדית בגובה של 3 עד 4 מטרים. הגדול מבין שיחי הפרפרים מגיע לגובה של מטר וחצי. רובם גבהים כמו אדם או קטן יותר, גובהם מטר עד מטר בלבד, כמו זן השבב הכחול.
