שטחי שיחים ממוזגים הם סוג של ביומה הכולל אזורים כמו תעלות, יערות וסוואנות. הם נוטים לנוע בין סימני 30 ו -40 מעלות של קו הרוחב הצפוני והדרומי ומופיעים לעתים קרובות באזורים עם גשמים משתנים או מעטים. שיחים ועצים קטנים הם הצמחים הנפוצים ביותר שלהם, ומגוון רחב של בעלי חיים נמצא באזורי השיחים, החל מכלבי ערבה וכלה בתאו. מספר בעיות סביבתיות מאיימות על רוב השיחים הממוזגים.
שיחים הם לעתים קרובות יבשים, ומעוררים רק שיחים ועשבים נמוכים לצמוח.הבצרות
מכיוון ששיחים נוטים להופיע באזורים צחיחים או בגבהים גבוהים, בצורת לרוב מהווה בעיה. כמה צמחי שיחים פיתחו את הציפויים השעווים והקוצים של פלורת המדבר כדי להגן טוב יותר על ההשפעות ההרסניות של בצורת ארוכה, אך לצמחים אחרים יש הגנה חלשה יותר. פעילות אנושית כמו בניית סכרים יכולה להתחיל ולהגדיל את חומרת הבצורות.
שריפות
תנאים יבשים יוצרים את סכנת האש שעלולה להתפשט במהירות דרך שיחים מכיוון שיש להם שדות ארוכים וריצים של שיחים ועשבים הרגישים מאוד לאש בשדה קוצים ורוח. בני אדם יכולים להחמיר את הבעיה על ידי הגנה על שיחי שיחים מפני שריפות טבע המתרחשות באופן טבעי ולאפשר התפתחות של צמיחה מתה.
אובדן קרקעות
שיחים ממוזגים גובלים לרוב באזורים שמייצרים מרעה טוב או שטחי יבול. כתוצאה מכך, בסופו של דבר הופכים שטחי שיחים לרכוש מסחרי לגידול בעלי חיים או לגידול דגנים וסוגים אחרים של צמחים. זה מכווץ את הגודל הכללי של שיחי החדר ואת החדר שעליו מינים להרחיב מינים.
אובדן מינים
אובדן מינים באזורים שיחים מתרחש בדרך כלל כאשר בני אדם צדים מין להכחדה או כמעט להכחדה, כפי שקרה עם התאו האמריקני, בקרב מינים אחרים. הוצאת מין אחד משרשרת המזון באזור שיח משפיעה באופן נרחב, מחלישה את התגובה הסביבתית של הביומה והופכת אותו לרגיש יותר לאסונות ואף לכישלון.
